עיצוב הכרזה שלי ליום השואה

כשהחלטתי להשתתף בעיצוב כרזה ממלכתית ליום הזיכרון לשואה ולגבורה, הבנתי שאין מנוס, כל הזמן נרתעתי מביקור ב״יד ושם״ והפעם אני בשליחות: יש לי משימה.
היעד: ירושלים.
אחרי ה׳בום׳ העצום שחטפתי שם, נכנסתי לסוג של הלם, ולא מצאתי שום רעיון שיכול לתרגם את הזוועה הזאת לתמונה. לכרזה.איך יכול להיות, המוח חסום ואין לי שום רעיון.שבוע שבועיים של עיבוד חומרים ודימויים במוח, מלא סקיצות בכיוונים שונים לגמרי זה מזה, הבנתי שאני לא בכיוון. זה לא זה.
בוקר אחד התעוררתי, לקחתי מצלמה ביד ויצאתי לרחוב. אני מתגוררת בחולון. יצאתי ל׳חולות חוסמסה׳, למי שמכיר מתושבי חולון.
התחלתי ללכת בחולות ולחפש השראה, רעיון, משהו.אני עומדת עם המצלמה ביד, באויר הפתוח. מסביבי הכל חול, אבנים, קוצים והראש לא מפסיק לעבוד.פתאום הרגשתי קוץ שנכנס לי לרגל, התכופפתי כדי להוציא מהגרב, ואז, ראיתי אותו. בדיוק ליד הנעל שלי:
פרח צהוב, מתוק, מחייך אליי
״חיפשת אותי?״ הוא שואל
״אממממ…״ מהססת. ״אולי״.
״הנה, אני פה. מוכן בדיוק לכבודך. צלמי.״
הלב שלי דפק מהתרגשות.״חכה, כמה עלי כותרת יש לך״, שאלתי ומיד ספרתי 6. הוא חשב בלב: מיליון.
״כן! זה אתה!!״, לא האמנתי איזה מושלם!
באדמה החרוכה ונטולת כל צמח חי, מלאת אבנים וקוצים, הוא פתאום פורח לו.
אתה פרח? אתה טלאי צהוב? אולי מגן דוד.. תהיתי
התרגשתי מהעוצמה האדירה הזאת ומהשילוב המוזר הזה: מתחתינו אדמה חרוכה ויבשה, מעלינו שמי תכלת בהירים, עם ענני כותנה רכים ושמש מלטפת, בת אנוש: אני והוא.
זהו, כשזה זה, זה זה.
אין שאלות, אין התלבטויות ואין תהיות(ככה זה בכל תהליך עבודה שלי)
הגשתי. לא זכיתי. הגעתי ל-3 הנבחרים מתוך מאות.
זכיתי במחקר, בחוויה, בלמידה, בסיפור מרגש ובהנצחה לזכר קורבנות השואה.
כל הזכויות שמורות לליאת מזרחי דדון
ליאת מזרחי דדון, ילידת חולון ותושבת חולון, בוגרת שנקר, אמא ל-3, מעצבת גרפית, ממתגת עסקים ואמנית רב תחומית.עבודותיה מאופיינות בהסתכלות מנקודת מבט אחרת, מה שמביא לתוצאות בולטות ויוצאות דופן. רוצים לראות עוד? חפשו ברשת תחת ההאשתאג #הרבהמעברל_עיצוב גרפי

באינסטגרם: Liatmizrachidadon

פיסבוק:ליאת מזרחי דדון – עיצוב גרפי, צילום, איור