סיפורו של שורד השואה שמואל וילנברג
יורם לוי עורך ראשי
רון פרץ חייל משוחרר יזם עם חבריו פרוייקט נפלא בו הוא מספר את סיפורם של 5 שורדי שואה ןתלה את הסיפורים על דלתות הבתים בחולון אנו נביא את כל הסיפורים ב5 פרקים שכל פרק יוקדש לשורד אחר.
היום כ'ז בניסן מתקיים יום השואה, וחובתנו כעם לזכור, להזכיר, ולעולם לא לשכוח את מי ששרד את הזוועות וגם לצערנו את אלו שאינם.
במצב החירום הבריאותי שנכפה עלינו אנחנו לא יכולים לשבת ולשמוע עדות באופן ישיר מניצולי השואה. לשם כך, מצורף סיפור עדות קצר מאת ניצול שואה ותמונה שלו.
תקדישו לשם כך דקה מזמנכם, זוהי חובתנו!
שמואל וילנברג נולד בצ'נסטוכובה שבפולין בשנת 1923. אביו פרץ היה מורה וצייר. אמו מניאפה הייתה אחות נוצרית אורתודוקסית שהתגיירה. שמואל קיבל חינוך ציוני בקן "הנוער הציוני" בעירו.
עם פלישת גרמניה לפולין בספטמבר 1939 התנדב וילנברג לצבא הפולני. לאחר תבוסת הפולנים נכלא שמואל בגטו אופטוב ועם חיסול הגטו באוקטובר 1942 נשלח למחנה ההשמדה טרבלינקה עם 6,000 תושבי הגטו. הוא צורף לחוליית אסירים שטיפלה בחפצי היהודים שנשלחו לתאי הגזים.
שמואל מספר: "על המגרש היו אלפי מזוודות פתוחות בגדלים שונים, המנעולים היו שבורים ובעליהן של החפצים הורעלו בגז, במקום הזה עמדו האסירים ומיינו את כל החפצים שהובאו על ידי כמיליון יהודים מכל רחבי אירופה הכבושה, הצטוויתי לקחת חבילת אדרות. החבילה כבר הייתה ממוינת וקשורה בשתי חגורות מכנסיים. כשהתכופפתי להרימה קלטה עיני צבע מוכר לי בתוך הבגדים השונים המפוזרים על הקרקע. התכופפתי שוב והוצאתי אדרת חומה של אותי הצעירה תמרה [בת השש], שאליה הייתה צמודה חצאית של אחותי הבוגרת איטה [בת ה-24], כאילו היו חבוקות בחיבוק אחיות".
לשמואל ועדה בת ושלושה נכדים. בתם, אורית וילנברג-גלעדי, היא אדריכלית שבין היתר תכננה את בנין השגרירות הישראלית בברלין ונבחרה לעצב את מרכז ההנצחה בטרבלינקה.
מוזמנים להעביר את הסיפור הלאה, ברשתות החברתיות/ למשפחתם.
לסיפורים נוספים היכנסו לאתר של יד ושם.
נושאים קשורים שיעניינו אותך:
אחר ניסיונות איתור בעל זכויות היוצרים של התמונות ו/או הסרטון שפורסמו והופצו ברבים באתרנו, בעל הזכויות בהם אינו ידוע ועל כן לא ניתן כל קרדיט בצידם. בעל הזכויות במדיה הנ"ל רשאי לפנות למערכת להוספת קרדיט ו/או לבקש כי הפרסום יוסר.
