היא נשכבה על המיטה ללא חשק לשום דבר. כל מה שביקשתי ממנה לעשות היא סירבה בתוקף והמשפט: "אין לי כוח" חזר בחלל החדר שוב ושוב.
ראיתי שהיא מתנהלת באוטומט, רובוט שקם ועושה את צרכיו הבסיסיים. לימודים והחיבור לזום, מנהלת שיחות קצרות ככל האפשר ויוצאת לרחוב רק כשהכלבה מייבבת ומבקשה בעיניים של בבקשה.
זה נמשך כמה ימים, ימים שלא ממש ברורים. ניגשתי, שאלתי, ניסיתי, שחררתי, חזרתי, דיברתי, בדקתי, אפילו גם התעצבנתי.
משהו קרה באותו ערב אחד. רגע לפני שהיא ניגשה אלי, חשבתי לא מעט,
איך אוכל לסייע לה, מה עוד לעשות שלא עשיתי עד עכשיו,
מה עוד להציע לה שהמוטיבציה תחזור לעשייה.
החלטתי להשתמש בעוד כלים
הקשבה ועידוד
באותו ערב, היא ישבה, סיפרה על מה בליבה, איפה קשה לה, מה מפריע לה,
מה כואב לה, מה הייתה רוצה שיהיה אחרת ובעיקר ביקשה… פסק זמן מהכל.
רגע של ניתוק. עצירה
בתוכי שמחתי שיכולתי להשתמש בהקשבה בצורה מלאה.
היא לקחה עצירה של 24 שעות. ניתוק מהכל. ללא זומים, ללא מטלות בית, גם לא את הכלבה ואפילו תאכל בחדרה(שזה לא קורה בדרכ)
בקיצור יום שבו החלטנו שהיא פשוט רק בשלה. עם עצמה.
אני צופה עליה מהצד. ללא כל הפרעה(הרי הבטחתי לה).
24 שעות עברו, ישבתי איתה ואמרתי לה שאני גאה בה על הדרך שהתבטאה,
על כך שידעה להגיד ולהצביע למה היא זקוקה, שהתנתקה ותחמה את זה בזמן,
על ההתמודדות שלא פשוטה בעיקר בתקופה הזאת .
החזירה לעצמה את האור בפניה.
ראיתי אותה מחייכת, שמחה ומאושרת
הבנתי כמה הייתה זקוקה לעידוד והעצמה כמו אויר לנשימה.
"כל ילד זקוק לעידוד כמו ששתיל זקוק למים"/ דרייקוס
אציין כי ילד בכל גיל זקוק לעידוד בדיוק כפי ששתיל זקוק למים .
לצורך גדילה, צמיחה והתפתחות חיונית.
העידוד גורם לילד מוטיבציה, אמון בעצמו, אמון ביכולות ובמסוגלות, נותן ביטחון לעשות משימות בחיים. מעלה ערך עצמי ואהבה עצמית.
חשוב שנעודד את הילד להגיע לעידוד פנימי. זהו מעגל שהילד ישתמש בו לעידוד עצמי. וכך יצליח להתמודדות עם אירועים שהחיים מביאים לו.
עידוד לא משפר התנהגות לא רצויה. לא ניתן עידוד בכדי לשנות התנהגות מסוימת או בכדי לגרום לילד לעשות משהו מסוים. אם נרצה לשנות התנהגות מסוימת עומדים בפנינו כלים רבים , כגון: תיאום ציפיות, תקיפות אדיבה, גבולות (מה זה תקיפות אדיבה? לתת תוקף למה שאנחנו מבקשים בצורה אדיבה)
שימוש במילים כמו: "אלופה", "נהדר", "כל הכבוד" אלא מילות שבח.
ברוב המקרים מחמיצה את המטרה הטובה שבה רצינו להגיד, היא שפה דלה ללא הרבה מילים ומתמקדת בתוצאה של הילד ולא בדרך.
שפת העידוד דורש התכוונות, השקעה, אימון ואמיתיות. שיקוף רגשות ולגיטימציה.
חשוב להרחיב את אוצר המילים ולהיות ספציפים לאירוע.
העידוד נבנה עם השנים ולכן התפקיד שלנו נכנס לפה. הילד בונה את זה מהסביבה, מבחוץ לבפנים על ידי חוויות שצבר עם השנים, תיווך של ההורים והדמויות המרכזיות בחיים שלו. תמשיכו לעודד את עצמכם ואת ילדכם.
שתזכו לגדל, להעצים ולעודד
לצמוח ולהתחדש
להיות חזקים כשורש איתן העץ
ט"ו בשבט שמח
דבי
מלווה ומדריכה אימהות והורים
מומחית בתהליכי פרידה, גירושין ופרק ב'
050-5220313
פייסבוק: "הורים ילדים ומה שביניהם"
איסטגרם: debby_tahory