בהמשך למשבר הכלכלי שנוצר בעיקר בקרב העצמאיים אנו מביאים לכם טור אישי של בעלת צהרון פרטי בעיר חולון שמתארת את מה שעובר עליה בצל הקורונה
אני בעלת צהרון בעיר חולון אשתף אתכם למה פתחתי צהרון, אז קצת רקע… בתקופה שילדיי הגדולים היו קטנים, אני הייתי בצבא ומי שמכיר אותי יודע שאני וורקוהולית ..אם כבר עושים אז עושים הכי טוב שאפשר T.Q.M זוכרים? אז גם בצבא הייתי150% אבל בבית 20% .ילדיי גדלו אצל סבא סבתא שלהם חמותי שתזכה לשנים רבות וחמי ז"ל. לא אלאה אתכם בפרטים רק שלימים עזבתי את הצבא , בעלי פתח עסק ואני הייתי שם לעזור לו בדיוק ספיר נולדה והם כבר לא יכלו לטפל בה אז חיפשתי צהרון.. מה שראיתי לא מצא חן בעיניי בלשון המעטה . אז ביקשתי מחברה עזרה ופתחנו צהרון מהר מאוד נשארתי לבד לנהל את הצהרון. נתתי את נשמתי (אמרתי וורקוהולית) מאז ועד היום חיה ונושמת את הצהרון, אפילו יצאתי ללימוד ניהול והפעלת צהרונים באוניברסיטת בר אילן ,הולכת לסדנאות וימי השתלמות ושואבת מידע מכל מקום אפשרי. תודה לאל אני עושה את מה שאני אוהבת ועל הדרך עושה "תיקון" מה שלא עשיתי עם ילדיי הבוגרים אני עושה עם ילדי הצהרון . אני אמא מחליפה לשעות הצהרון , אני עובדת עם הילדים ,משחקת איתם וצופה בהתנהגות שלהם בזמן משחק. מסתכלת מי משחק עם מי, למי יש חברים ויותר חשוב למי אין.. .. מי רב עם מי ולמה , מה הסיבה האמיתית למריבה כי לא תמיד זה מה שרואים.. ולא תמיד זה שהתחיל במכות הוא זה שהתחיל את במריבה…
התפקיד שלי זה לזהות מי התחיל ולמה ,התפקיד שלי ללמד את הילד לאמר על מה כועס מבלי לריב,ללמד אותו שזה בסדר לחשוב אחרת,שמותר לא להסכים ועדיין להישאר חברים.
העבודה שלי היא ללמד אותם איך לחלוק כשלא בא להם … איך לשתף ילד אחר במשחק ,איך מכירים חברים חדשים שהם לא איתם בגן/בכיתה. איך לוותר כשצריך ואיך להתעקש. איך לריב ואיך להשלים. כי חברים רבים ומשלימים . התפקיד שלי ללמד אותם אחריות חברתית לדעת שאם פגעתי בחבר אני צריך להתנצל .התפקיד שלי כולל בתוכו עוד הרבה ולא אפרט הכל אבל שיהיה ברור אני לא בייביסטר! אני עושה מהלכים במהלך כל השנה לחזק בטחון,אמון,בעיות תזונה,קשיים חברתיים …דרך העיניים שלי אני רואה את הנשמה של הילדים,רואה מתי יש משהו שלא נאמר – ואני יודעת איך לשמוע את מה שלא נאמר .. כל ילד צריך מבוגר אחד שיאמין בו?? אני חושבת שנתחיל בזה שכל ילד צריך מבוגר אחד שיקשיב לו. זה הוביל אותי לשלב הבא בחיים של עוד לימודי תעודה אבל לצערי שניה לפני המדינה שלי עצרה אותי. ככה באמצע החיים סגרו לי את הצהרון ,לא רק לי כן? לכל המדינה. אבל אצלי הלב נשבר לקחו לי את הנשמה. בשנים האחרונות בעלי עובד איתי יש שיגידו לא שמים את כל הביצים בסל אחד, אבל מה לעשות אמרתי או שעושים הכי טוב או שבכלל לא . אז בחרתי שבעלי יעבוד איתי ויבשל להם את האוכל הכי טוב והכי טעים , אבל בעלי לא רק שמבשל לילדים ,הוא גם יןדע כל אחד מה הוא אוהב, ומה לא אוהב לאכול . אז דואג לתחליף, גם יודע מי לא אכל בכלל, ואיך לגשת אליו שיאכל. הוא האיש שלי מאחורי הקלעים ,הוא זה שדואג שהצהרון יתפקד בצורה הטובה והבטוחה ביותר. הצהרון הזה הוא לא רק הפרנסה היחידה שלנו זה הבייבי שלנו. אם המדינה לא תעזור לנו לעבור את הסגר הכפוי הזה, לצערי הרב לא יודעת אם נוכל להמשיך.לא מתבכיינת רק לציין שאני בחרתי את המקצוע אני בחרתי לפתוח את ביתי לילדים , כתבתי בעבר שאני נמצאת במקום שרציתי .. לא מבקשת נדבות לא רוצה להיות עול על אף אחד .בחרנו לעבוד ולהתפרנס בכבוד תנו לי את האפשרות להמשיך ולהפעיל את הצהרון שלי, את הלב שלי לפני שיישבר