דפיקה בדלת, הודעה על תאונה, בן הזוג נהרג, ברגע אחד – הכל נעצר.
אני לא אלמנה, למרות שחינו בזוגיות מלאה, ונשארתי בעולם בלי כלום. אתם, הסיכוי שלי להשתקם.
אני בשלב שרק אתם יכולים להציל אותי ולתת לי סיכוי שווה בחיים.
לא האמנתי שבגיל 23 אכתוב מילים כאלו אבל לעולם כנראה יש תוכניות אחרות.
כך כותבת לנו ג. בת 23 ממרכז הארץ. לפני כשנה בן הזוג שלי נהרג בתאונת אופנוע.
בתחילת השנה פרסמנו על רוכב אופנוע שככל הנראה החליק בכביש 431 סמוך למחלף ראשונים לכיוון מערב.
לאחר מאמצי החייאה צוותי הרפואה נאלצו לקבוע את מותו
ג אומרת לנו היו לנו תוכניות ברורות לחיים. זוגיות, לימודים, חתונה ואפילו מחשבות ושיחות על ילדים.
כל החלומות האלו התרסקו בתאונה עצמית אחת.
עם העובדה שההורים עזבו אותי לבד בעולם בגיל 15 ,למדתי להסתדר ולא להשבר.
נעזרתי בסבא וסבתא שהיו עבורי הורים חלופיים שכאלו. הם היו שם עבורי גם שבן הזוג שלי נהרג.
הם היו שם שנשארתי עם הלוואות שנתתי לבן הזוג שלי כדי שיצליח ללמוד מקצוע, לבנות את העתיד
שלו, שלנו.
הם היו שם שגיליתי שימים ספורים לפני התאונה, נגמר לו הביטוח והוא לא חידש אותו, אז כן,
נשארתי עם חובות ובלי ביטוח.
מבחינת המדינה (וגם חלק מהציבור) אני אפילו לא אלמנה כי לא התחתנו.
הרישום הפורמלי הזה מפחית מהכאב שלי? מהאובדן? מהמצוקה הכלכלית? ממש לא.
זה כן מפחית מהזכויות שלי. יש לי אפס זכויות.
מבחינת המדינה, לא קרה כלום בחיים שלי, הכל כרגיל.
אבל עם הכל התמודדתי, כי החיים הם לא בחירה.
לפני שלושה חודשים איבדתי גם את סבא וסבתא שלי.
בגיל 23 נשארתי לבד בעולם, עם חובות, כאב נפשי אדיר ואפס הכרה מהמדינה.
אני לא מתפנקת. אני עובדת ב 2 עבודות, 15 שעות ביממה.
אין לי זמן לעכל את האבל שלו כי אני נלחמת לשרוד. אני אפילו מצליחה להחזיק את עצמי כלכלית,
אבל החובות שלו, כמו המוות שלו, מלווים אותי ולא נותנים לי הזדמנות שווה להתחיל.
רגע לפני שמוציאים אותי מהבית, בתקופת החגים, אני צריכה את העזרה שלכם.
אני מבקשת בכל החיים הלא נורמלים האלו, שמישהו בחר לי, להיות רגע רק ג. בת 23 .
קצת ילדה, קצת מישהי רגילה שנותנים לה הזדמנות להצליח להרים את הראש.
אתם ההזדמנות שלי!
השבוע חברת הביטוח הודיעה לי, שלפי סעיף מסוים, אפילו בביטוח החיים שלו, איני זכאית לקבל
כסף כי מדובר בתאונה עצמית. כל הדלתות נסגרו. החובות, פתוחים. המכתב מצורף.
חובות של לימודים, של קבורה, של דירה, ואני בשתי עבודות.
למה אני לא נחשפת בשמי המלא? כי יש לי חשש אמיתי שמקום העבודה שלי יפטר אותי, ואז המצב
יחמיר. הם חוו ממני היעדרויות של 3 הלוויות בשנה אחת, ועובדת שאושר גדול לא מתפרץ ממנה.
גם למעסיקים יש גבולות של סובלנות.
אם יש לכם אפשרות לתת לי סיכוי לחזור למשחק החיים האלו, אודה לכם, על העזרה שלכם!
עבור מה ישמש הכסף מהתרומה שלכם?
- הוצאות קבורה / מצבה
- תשלום חובות לימודים של המנוח
- כיסוי חובות שכירות הדירה שלו
- טיפול פסיכולוגי שלי לאור הטראומה
- לעזרה כספית ולתרומות ל ג אנא לחצו כאן