לא האמנתי
אתמול חנה קמיל העלתה פוסט ברשתות החברתיות בו כתבה :אחת הפעמים היחידות שנותרתי פעורת פה ופניי האדימו מכעס ובושה.
אני חנה קמיל דור שני לשואה, בתו של ניצול יליד ברלין.
עמדתי מול חנות הספרים המיתולגית מהילדות "ספרי רשל" (שהוא עצמו שרד) עליה התנוססה כתובת הגרפיטי המתועב הזה וראיתי את אבי, אחיו הצעיר והוריו ברחובות ברלין עם הטלאי הצהוב וחוקי הגזע הנוראיים מכל…
וצעקתי לעצמי גוועלד!!!!
מה עבר לאותו בן של מנוול לרסס כזו גרפיטי?
איזה חלב הוא שתה בילדות?
למה…
אנשים המומים שעברו דרך החנות שכעת היא סגורה ובעבר שימשה כחנות ספרים בשם ספרי רשל ברחוב סוקולוב בחולון הזדעזעו חלקם אנשים מבוגרים שניצלו את ההקלות בקורונה ועברו ברחוב מול החנות ומילמלו זה לא יאמן כאן בחולון מי המנוול שיכול לכתוב כך.
אחת הנשים אמרה אני ומשפחתי עברנו את הרע מכל בשואה וזה מה שאני צריכה לראות כאן בחולון לא יאמן צלב קרס עם כתובות היטלר המלך ועוד דברים מזעזעים ישבתי ובכיתי ולא ידעתי מה לעשות.למיטב הבנתי עוד כמה בני דורי עברו שם ופשוט היו המומים