"לפעמים אני אומרת לעצמי זה חלום, ואז מתעוררת למציאות העגומה והיא שהבת שלי בת הארבע עשרה כבר חודש לא הולכת לבית הספר, ולאף אחד לא אכפת. איך יתכן שמערכת החינוך שלנו לא יודעת להכיל ילד, ומעדיפה שישב חודש שלם בביתו מבלי שאף אחד יתקשר או ידרוש בשלומנו!"
בעיניים דומעות וקול רועד, מספרת אמה של תלמידה בת ארבע עשרה שלומדת באחת מחטיבות הביניים בחולון, את סיפורה הכואב: "ילדה בכיתת חינוך מיוחד בת ארבע עשרה ,כבר חודש בבית כי בית הספר לא מכיל אותה, כאמור זוהי כיתה רגשית. המנהלת והמחנכת חסמו אותי. הן רוצות שתישאר בבית.
החטיבת הזו היא בושה לחולון, למערכת החינוך ובפרט לחינוך המיוחד!
גרמו לילדה נזק בלתי הפיך, עד למקרה אובדני. עשו אותה מפלצת! מנסים לאשפז אותה! אף אחד לא יצר איתה קשר עד היום!
המורה, התלמידים, כולם עושים עליה חרם כולל המנהלת!
אפילו שיעורי בית לא העבירו."
אני מנסה לדובב אותה ושואל: "מה עשתה הילדה שעשו עליה חרם? היא גנבה? התעללה במישהו?" האם משיבה: "לא זה ולא זה. היה לבת שלי ריב עם ילדה. זה קורה וזה נורמלי, בכל בית ספר ובכל כיתה. הבעיה שאמא של הילדה לקחה צד, ובמקום לפשר ולהרגיע היא איימה עלי ועל הבת שלי ואמרה 'אני אדאג שאתם לא תהיו פה יותר'. מאותו רגע ,הילדה שלי חוותה מסע התעללות וחרם מצד בני כיתתה. ככה סתם בלי כל סיבה, גם הנהלת בית הספר לקחה צד, והחרימו גם אותי,חסמו אותי להודעות. כעת, אני בין הפטיש לסדן. אני מתפללת לאלהים שיעשה טוב לילדה ויחזיר אותה לבית הספר."
תגובת עיריית חולון: מדובר במקרה מורכב שמוכר ומטופל. האם הייתה בפגישה לפני כשבוע עם המפקחת על החינוך המיוחד ועם מנהלת מחלקת הפרט בעירייה, ובנוסף התקיים דיון בבית הספר.
בהמשך לבקשת האם להתאמת מסגרת אחרת לבתה, היא התבקשה להגיש מסמך קביל על מנת לשקול להגישו לוועדת זכאות על פי החוק.
לדבריה, היא תעשה זאת בימים הקרובים, לשם המשך טיפול ומציאת מענה הולם, מתאים ומדויק לבתה.