גו אייטם – go item | מקומון החדשות של חולון בת ים וראשון לציון

הטור של דבי

היא איחרה מעט, הגיעה מתנשפת. ישבתי נינוחה וחיכיתי מעט שתירגע.

ראיתי עליה שהיא פשוט עייפה. אמרתי ביני לבין עצמי… היא לא עייפה מהנסיעה לכאן, היא ניראת עייפה מהמצב.

יעל התחילה לדבר… לספר עליה. על הבת שלה. היא דיברה עליה רוב הפגישה שלנו.

חגית בת 13. ילדה חברותית ופעילה, ובתקופת הקורונה ראתה יעל שהיא נסגרה בחדרה ונפגשה מעט עם חברותיה לכיתה.

רוב הזמן היא עם פיג'מה ומתחת לשמיכה.


"אני מבקשת ממנה ודוחפת אותה להתלבש. יש עוד בגדים בארון שכדאי להשתמש." זה מה שיעל אמרה לה.

חגית השיבה לה שהיא פשוט עצלנית ואין לה חשק לעשות לעשות שום דבר.

סיפרה לי שהיא השתנתה, בעבר הייתה יותר מנומסת, דיברה בצורה מתורבתת.

לעומת זאת, היום היא בקושי מדברת ואם כבא אומרת אז היא דורשת בציווי,

וכמשהו קטן לא בא לה בטוב… ממש מרגישה שהיא "נובחת" עליה ועל בני המשפחה. תוקפת בכל רגע אפשרי כאילו היא נגדה.

יעל הוסיפה שהיא מאוד נזהרת בשאלות אליה, ניגשת בזהירות שלא תתפרץ ומרגישה סיר לחץ בתוך הבית. מרגישה חוסר כבוד והערכה, האווירה השתנתה, הדברים לא אותו דבר כמו שהיה..

"אני מרגישה עייפה, חוסר אונים, מתוסכלת, לא מצליחה להגיע אליה ולדבר איתה"

[banner-both]

זהו מקרה אחד מבין רבים שמגיעים אלי לקליניקה, שבו אנחנו מרגישים רגשות מעורבים, לא מבינים ולא יודעים איך לנהוג מול הילדים והמתבגרים.

יעל ואני יצאנו לתהליך שנמשך מספר מפגשים שבו התמקדנו בעיקר על תקשורת,

דרך התבטאות, מסרים ושפה.

בתקופת גיל ההתבגרות השפה היא חלק ממרכיב של בדיקת הזהות וההגדרה העצמית. התקשורת מבטאה את היכולת האישית מול עצמם ומול האחרים.

כהורים אנחנו לא פעם מאוד מבולבלים, מצד אחד אנחנו מבקרים את התקשורת והשפה העכשווית שלהם, כי לפעמים זה באמת יכול להישמע פשוט "נורא", מצד שני אנחנו רוצים לאמץ מילים על מנת להרגיש שאנו קרובים ומשתייכים אליהם.

כמבוגרים אנחנו יודעים לעשות הבחנה בין העולם הריגשי לשפתי, לדוגמא: אם נצעק מיד נבין שאנחנו כועסים.

בעולם של המתבגרים יש דיסוננס בין הרגש לשפה. ולכן הרבה פעמים הם יכולים להפגין החצנות קולניות ו"נביחות" כשהמטרה שלהם זה שיראו וישמעו אותם ולאו דווקא כי כועסים או מעוצבנים.

כנגד.. שתיקה רועמת. השתיקות הרבה פעמים הם להגיד לסביבה שהם זקוקים לזמן עם עצמם, שקט, הרפייה, פשוט שנעזוב אותם לנפשם.

המתבגר משתמש בתקשורת, בשפה בכדי ליצור לעצמו תיווך לעולם שבחוץ. שכל כולו מתחשב בצרכים של עצמו לבניית הזהות העצמית והחדשה.

המלצתי ליעל להיפרד מדרכי חינוך של עונשים והתניות,

לא יתרום למערכת היחסים ואף עלול להחמיר ולהסלים.

תיאום ציפיות לגבי התקשורת של חגית כשהיא פונה אליה.

מהן דרכי התקשורת שבה חגית צריכה לפנות. תוך שמירה על כבוד ונימוס

התבוננות לתוך האווירה המשפחתית וליצור זמני איכות אחת על אחת ומשפחתי.

להוות מודלינג. חשוב לזכור שלא נוכל לצפות שיעשו משהו אחר אם אנו מתנהגים כך.

הצבת גבולות לחגית בצורה סמכותית וב"תקיפות אדיבה".

לתת תוקף לדברים שאנחנו אומרים בצורה נעימה ואדיבה.

חשוב לדעת ולזכור

"שזה לא נגדכם, זה בעדם".

דבי טהורי-מלווה ומנחה הורים וקבוצות-מומחית לגיל התבגרות-פרידה, גירושין ופרק ב'

נייד: 050-5220313

פייסבוק: "הורים ילדים ומה שביניהם"

איסטגרם: debby_tahory

Exit mobile version