גו אייטם – go item | מקומון החדשות של חולון בת ים וראשון לציון

כניסת שבת – זמני הדלקת נרות ויציאת שבת לפרשת שלח־לך

כניסת שבת: זמני הדלקת נרות ויציאת שבת לפרשת שלח־לך

בת ים

כניסת שבת-19:31

יציאת שבת-20:32

חולון


כניסת שבת-19:31

יציאת שבת-20:32

ראשון לציון

כניסת שבת-19:30

יציאת שבת-20:32

פרשת "שלח לך": מדוע נצטוו המרגלים לבדוק את העץ בארץ ישראל, ומה עניין מקושש העצים בשבת לחטא המרגלים?

פרשת שלח לך מתחילה בשליחת מרגלים לארץ ישראל, כאשר משה נותן להם שאלות מדויקות ומכוונות מטרה איתן הם אמורים לחזור מארץ ישראל. אחת השאלות שמופיעות היא "האם יש בה עץ אם אין", ולאחר מכן מצוין "והימים ימי ביכורי ענבים". לכאורה, שאלה זו כבר נשאלה בשאלות הקודמות – "השמנה היא אם רזה". בנוסף, לא ברור לשון השאלה "היש בה עץ עם אין", מדוע בלשון יחיד, וכי רק עץ אחד צריך להיות? ומה ההקשר בין העץ הבודד, לימי ביכורי ענבים?

כמו כן, בסוף הפרשה אנו מוצאים אירוע מיוחד מאד שמוגדר בחז"ל בשם 'גדולה עבירה לשמה ממצווה שלא לשמה'. אחד מבני ישראל, שחז"ל מבארים שהיה זה צלפחד, מקושש עצים במחנה. איסור זה ביום שבת קודש לא פורש מה דינו, עד אשר ה' מוסר למשה רבינו דינו של מקושש העצים. ביאור העניין הוא כזה – תחילת הפרשה הופיע העץ, עץ זה מסמל את עץ הדעת שחטא בו אדם הראשון, כאשר נצטווה על איסור אכילה מעץ הדעת, ואף על פי כן חטא ואכל ממנו. באותה אכילה ירדה האנושות ממדרגת חיים מוחלטת אובייקטיבית אמת ושקר, למדרגת חיים נמוכה של טוב ורע, יחסית סובייקטיבית.

חז"ל מתארים כידוע את העץ שאכל אדם הראשון מפריו בכמה אפשרויות, אתרוג או תאנה או גפן או חיטה. בפרשתנו עץ הדעת מתואר בגפן, משה רבנו רצה לברר האם ע"י כניסת עם ישראל לארץ נזכה לתקן את העולם ולעלותו למדרגת אדם הראשון לפני החטא בעץ הדעת. לכן הוא מצווה "האם יש בה עץ או אין" האם נוכל להשלים ולברר ולתקן את חטא אדה"ר. לכן הוא מזהיר את המרגלים "והימים ימי ביכורי ענבים" שימו לב לבל נפספס את ההזדמנות הנעלה לתקן "עולם במלכות שדי". אך לצערנו הרב, בתום המסע לארץ ישראל, עם שיבתם של המרגלים, אנו רואים שלא רק שלא תיקנו אלא אף קלקלו – "וימאסו בארץ חמדה".

לאור אירוע חמור זה, חשש צלפחד שאולי יתקבל הרושם שהקדוש ברוך הוא חס ושלום נטש את ישראל. לכן רצה להראות לעם ישראל שהנה הקדוש ברוך הוא שוכן בקרבנו, וחילל את השבת שעליה נאמר "אות היא ביני וביניכם" וחילל את השבת באיסור שלא ידוע עונשו מה דינו, ואז נצרכו לשמוע את דבר ה' בשנית וע"י כך לדעת שהקדוש ברוך הוא שורה באומה הישראלית והדיבור הנבואי לא נפסק מעם ישראל.

קישוש העצים מסמל את עניין עץ הדעת טוב ורע יחסי, ולא הגענו לעץ הדעת המסמל את עולם התיקון.  כתוצאה מחטא המרגלים לא זכינו לעולם של אחדות לעולם של תיקון, אלא נשארנו בעולם הסובייקטיבי היחסי, רק התורה שהיא האמת המוחלטת מאירה את עולמינו מתוך תורתו של בורא עולם.

▪️ הכותב הרב שלמה לוי ראש ישיבת ההסדר ראשון לציון ונשיא הגרעין התורני ראשון לציון.

הסיפור לשבת – איך שהחיים מתגלגלים להם

במלחמת העולם השנייה, היו יהודים שהגיעו למחנות הריכוז וזרקו את חפציהם הדלים מחוץ לגדר אולי בתקווה שיום אחד יצליחו לברוח ולאסוף אותם. הנאצים ימח שמם הורו לפולנים בסביבה לאסוף את החפצים האלה.

יום אחד ראו 2 פולניות "משלוח" חדש של נשים שהגיעו למחנה וביניהן הייתה אישה עם מעיל טוב גדול ומרווח שנראה היה חם מאד. הנשים החליטו להפיל את האישה, להיאבק איתה ולקחת לה את המעיל וכך עשו. כמובן שבכיסי המעיל מצאו אוצרות רבים. אך המעיל נשאר כבד גם לאחר שרוקנו אותו. הן חיפשו ומצאו כיס נסתר. כשפתחו אותו גילו לתדהמתן תינוקת. אחת הנשים אמרה לחברתה – אני אקח אותה ואגדל אותה כביתי. וכך עשתה. גידלה אותה באהבה. התינוקת גדלה והפכה לרופאת ילדים. יום אחד מתה ה"אם". מספר ימים אחר כך התקשרה אל הרופאה אישה, שאמרה לה, תשמעי – אני חייבת לספר לך סוד. את אינך ביתה של "אמך" אלא תינוקת יהודיה שמצאנו במחנה הריכוז – וסיפרה לה את כל הסיפור.

הרופאה שאלה האם יש לך הוכחה לכך? והאישה אמרה – כשמצאנו אותך הייתה עליך שרשרת מזהב עם ריקועים משונים, יכול להיות שזה משהו שכתוב בעברית. תחפשי בבית. ואכן כך עשתה הרופאה ומצאה את השרשרת. זמן מה אחר כך נסעה הרופאה לחופשה באירופה. בעודה משוטטת לה ראתה שני בחורים שנראו רבנים. היא פנתה אליהם וסיפרה להם את הסיפור ואמרה שהיא רוצה לדעת אם אכן היא יהודיה ומה כתוב בשרשרת.

הם אמרו לה את השם שכתוב בשרשרת ואמרו שבקשר לשאלתה – שתכתוב לרבי מלובאוויטש ותשאל אותו. היא אכן עשתה כך וכתבה לרבי והרבי ענה לה אין לה מה לדאוג, היא יהודיה ושבמקום לטפל בפולנים שתעלה לארץ ישראל ותטפל שם בילדים יהודים. היא שמעה לעצתו ועלתה לארץ וגרה בירושלים, נישאה ליהודי, בנתה ביתה והתקבלה לעבודה בבית חולים. יום אחד בעודה מטיילת עם בעלה, נשמע פיצוץ במסעדת סבארו הסמוכה. הרופאה אמרה לבעלה שיסע הביתה, היא תגיע לבי"ח עם האמבולנס והלכה לטפל בפצועים. היא הגיעה לבי"ח ועזרה שם.

לפתע הגיע אדם מבוגר שאמר שהוא מחפש את נכדתו שהייתה איתו בפיגוע. הוא היה נרגש ואיש לא הצליח להבין מי הילדה ומה שמה. הוא אמר שיש לה שרשרת עם השם על הצוואר. הרופאה התנדבה לעזור לו למצוא את הילדה. ואז היא ראתה את השרשרת. היא החווירה ושאלה את הזקן מאיפה יש לו את השרשרת הזו. הוא ענה – מה זאת אומרת? אני עשיתי אותה. הרופאה שאלה – ואיפה אפשר להשיג שרשראות כאלה ואיפה מוכרים אותן? והאיש ענה – אין כאלה בכל העולם. היו לי 2 בנות ואני עשיתי להן את אותה שרשרת כי זה היה מקצועי, בת אחת זו האמא של הילדה הפצועה – והשנייה הייתה אצל בתי השניה שנרצחה בשואה עם אמה. והסוף? הסוף טוב והסיפור אמיתי.

ברכת על הדלקת נרות שבת

לאחר הדלקת הנרות עוצמת האשה את עיניה או מכסה אותן בידיה, ומברכת
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַדְלִיק נֵר שֶׁל שַׁבָּת.

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, יְיָ אֱלֹהַי אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁתְּחוֹנֵן אוֹתִי וְאֶת אִישִׁי וְאֶת כֹּל קְרוֹבַי, וְתִתֶּן לָנוּ וּלְכָל יִשְׂרָאֵל חַיִּים טוֹבִים וַאֲרֻכִּים, וְתִזְכְּרֵנוּ בְּזִכְרוֹן טוֹבָה וּבְרָכָה, וְתִפְקְדֵנוּ בִּפְקֻדַּת יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים, וְתַשְׁכֵּן שְׁכִינָתְךָ בֵּינֵינוּ, וְזַכֵּנוּ לְגַדֵּל בָּנִים וּבְנֵי בָנִים חֲכָמִים וּנְבוֹנִים אוֹהֲבֵי יְיָ, יִרְאֵי אֱלֹהִים, אַנְשֵׁי אֱמֶת זֶרַע קֹדֶשׁ, בַּיְיָ דְּבֵקִים וּמְאִירִים אֶת הָעוֹלָם בְּתּוֹרָה וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים וּבְכָל מְלֶאכֶת עֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא. אָנָּא, שְׁמַע אֶת תְּחִנָּתִי בִּזְכוּת שָׂרָה וְרִבְקָה רָחֵל וְלֵאָה אִמּוֹתֵינוּ, וְהָאֵר נֵרֵנוּ שֶׁלֹּא יִכְבֶּה לְעוֹלָם וָעֶד, וְהָאֵר פָּנֶיךָ וְנִוָּשֵׁעָה. אָמֵן.

Exit mobile version