כל מה שמעניין וחשוב לדעת באזור

מקומון חדשות חולון ראשון לציון ובת ים

להתחבר לשורשים

טור התיירות של רואי פרסול

להתחבר לשורשים

חבר ילדות ותיק שעבר לארצות הברית לפני 20 שנה הגיע לביקור מולדת. הבנאדם, שהיה כופר גדול ואפילו חגים סירב לחגוג, הפך עם השנים ליהודי שומר כשרות, צם בכיפור ועושה קידוש כל שישי בערב. "ככה זה", הסביר לי, "המרחק מישראל עושה לבנאדם געגועים ליהדות". הוא הגיע לחופשת קיץ וקבענו להיפגש. "מה בא לך?" שאלתי, "מסיבה? ים? על האש אצלי בחצר?" התשובה שלו הצליחה להפתיע אותי: "עוד כמה ימים זה ראש חודש אלול, חודש הרחמים והסליחות. אני רוצה לנסוע למירון".

הצליח להפתיע אותי. מה מירון עכשיו? אבל כשהייתי אצלו בביקור הוא פינק אותי כל כך יפה שהבטחתי להחזיר לו כמו שצריך. אז יאללה, למירון. "אבל בוא נעשה את זה בסטייל", הוא הוסיף. "ניקח צימר בסביבה, נלך למסעדה טובה. נהנה אחד מהשני ומארץ ישראל".

מה אני יכול לספר לכם על הביקור במירון? לא משהו שאתם לא יודעים כבר: שהיה צפוף לאללה, והיה חם, והיה מרגש, והיתה איזו רוחניות באוויר, ואכלתי קיגל טעים לאללה שמישהו פשוט דחף לי ליד.

חבר שלי, שיצא מרומם לגמרי, הודיע לי שהזמין לנו צימר בכפר הסמוך, גוש חלב, או כמו שהוא נקרא בפי המקומיים, ג'יש.


15 דקות נסיעה ממירון והגענו לכפר ההררי. מצחיק שמרוב הקצב המהיר שאנחנו חיים בו, אנחנו לא עוצרים רגע להתבונן, לשאול שאלות על ההיסטוריה של המקומות שאנחנו מבקרים בהם, להכיר קצת יותר את המקום הזה. וככה, חבר שכבר 20 שנה מדבר אמריקאית, לימד אותי על המקום בו אני חי. אני, שבכלל חשבתי שמדובר בכפר דרוזי, למדתי ממנו שגוש חלב הוא יישוב גלילי שהחל את ימיו ככפר יהודי, אך היום גרים בו בעיקר נוצרים מארונים, יוונים אורתוקסיים ומוסלמים. ויש אפילו 2 משפחות של יהודים שגרים בכפר הידידותי והשקט. תשכחו מנערים שרוכבים על אופנועים בלי קסדות, תשכחו ממשפחות פשע ופרוטקשיין: מדובר בכפר שקט שתושביו מנומסים ואדיבים באופן מפתיע.

הגענו לצימר שלנו, "בית אם פארס", שנמצא על קצה ההר, ככה שהנוף שמחכה לכם לא יאכזב. מצד אחד של ההר תצפית על הר מירון ומטעי נשירים כמו תפוחים, דובדבנים ואפרסקים, ומהצד השני גדר הגבול וכפר לבנוני.

קצת היסטוריה

הבעלים של הצימר, כאמיל מנסור, הגיע כדי להסביר לנו כמה דברים על הצימר והפעלת הג'קוזי, אבל תשמעו, זה לא באמת צימר. מדובר בבית לשימור שנבנה לפני 300 שנה, בנוי קירות אבן עם בידוד מטורף: ברגע שתסגרו את הדלת לא תשמעו כלום. הבית בין 2 קומות – בקומה הראשונה יש סלון רחב ידיים, מקלחת, שירותים ומטבח מאובזר עם מקרר, טוסטר, מכונת קפה, כיריים, סירים וכלים רבים. בקומה השנייה מחכים לכם שלושה חדרי שינה עם טלוויזיה בכל חדר, מרפסת עם נוף מהמם ושוב מקלחת ושירותים, הכל מאובזר במגבות וסבונים. בהחלט מתאים לשתי משפחות, 8 אנשים, ועדיין יהיה לכם מרווח. בחצר מחכה לכם מנגל, פינת ישיבה, באר מסתורית וג'קוזי פרטי שהילדים שלכם ישתגעו ממנו. מי שמגיע בחורף ייהנה מקמין עצים שיחמם את הבית כולו.

כאמיל, בנוסף לצימר שבבעלותו, מקיים סיורים בחלקים השונים של היישוב וסוחף את הקבוצות אותן הוא מוביל לסיפורים היסטוריים לאווירה המקומית וניכר כי הוא מתרגש מכך כל פעם מחדש. משך כל סיור כשעה וחצי לערך, כשגולת הכותרת היא הסדנאות השונות שאותן ניתן לשלב כחלק מהסיור, החל בסדנת מוזיקה, דרך סדנא להכנת מעמולים. בנוסף,

משלב כאמיל בסיוריו גם טעימות של מאפים מהמטבח המקומי ואירוח בביתו לארוחת ערב חגיגית ועשירה.

לא זכינו להצטרף לסיור כזה אבל שמענו מכאמיל הידידותי קצת היסטוריה: מתברר כי בתקופת בית שני ובמאות הראשונות לספירה, ג`ש, היה אחד היישובים היהודיים החשובים בגליל העליון. אנשי היישוב הצטרפו ל"מרד הגדול" נגד השלטון הרומי לאחר שהיישוב הוחרב בשנת 66 לספירה.

אחד מראשי המרד, יוחנן בן לוי, הידוע בכינויו "יוחנן מגוש חלב", שיקם את היישוב שנהרס והקיף אותו בחומה בצורה, שאת בנייתה מימן מכספי המסים שהיו מיועדים לשלטון הרומי. בנוסף, הוא ריכז כ-400 לוחמים מיישובי הגליל, ובהנהגתו הם היו לכוח הצבאי שלחם ברומאים והגן על היישובים היהודים באזור.

אם נשארים באותה התקופה – הוריו של שאול התרסי (פאולוס), מייסדה של הנצרות בימיה הראשונים ומי שתרם להפיכתה מזרם של היהדות לדת חדשה לגמרי, התגוררו אף הם בגוש חלב. במאות הבאות שגשג היישוב, שהשמן המשובח שיוצר בו פרסם את שמו ברבים.

השם ג`ש הוא שיבוש השם היווני של היישוב – ג`סקלה (Giscala), עם זאת יש מספר סברות נוספות למקור שמו: חלב (שומן) על שהיה היישוב מפורסם כאמור בשמן הזית שהופק ממטעי הזיתים באזור, בשל תנובת החלב של עדריו, או משום שהוקם על סלעי קירטון לבנים.

האזור מושלם לטיולים: בקרבת מקום תוכלו לבקר באגם חי, אתגר בהר, טרקטורוני נוף הורדים, אגם מונפורט, ארז טריפ, רפטינג נהר הירדן, פיינטבול איילת השחר, גרביטי פארק, טירקס שמורת טבע הר מירון, מערת פער שביל נורמן, כוורת הבוסתן פקיעין, שמורת החולה ויער ביריה.

רוב תושביו של היישוב ג`ש הם בני עדה הארמית-המארונית. המארונים הם בני הלאום הארמי שמשתייכים לכנסייה האנטיוכית ארמית מארונית שהוקמה על ידי מארון, שמת בשנת 410. מדובר באחת הקבוצות הלאומיות והדתיות העיקריות בלבנון. בשנות ה-30 של המאה הקודמת נכרתה ברית בין המארונים לתנועה הציונית. המארונים הם שסייעו להבריח לארץ, דרך לבנון, מעפילים, ניצולי שואה וניצולים מהפרעות בסוריה. ב־1939, בזמן המאורעות, העבירו אנשי בירעם המארונים ליהודי צפת אספקת מזון על גבי חמורים. ערב קום המדינה נחתם הסכם בין דוד בן־גוריון לפטריארך הארמי מרוני ערידה, ובירעם, הכפר המארוני היחיד באזור, נהיה לחלק ממדינת ישראל. עם זאת תושביו של הכפר הצטוו על ידי צה"ל לעזוב את בתיהם, וחזרתם אליו נאסרה עליהם עד היום. רבים מהם עברו לג`ש, ואחרים התפזרו בחיפה ואף יצאו ללבנון. במלחמת העצמאות פעלו המארונים מעבר לקווי הגבול כדי לסייע לצה"ל, וצד"ל סייע אף הוא לצה"ל ברצועת הביטחון ממלחמת לבנון הראשונה ועד לנסיגה מלבנון בשנת 2000, כשרוב מפקדיו ולוחמיו היו נוצרים מארונים. בליבו של הכפר היפה, נסתרים בחצרות הבתים כמה קברי יהודים, אחד מהם קבר הוריו של הרשב"י, קבר נוסף ביישוב הוא של שמעיה ואבטליון, גרי צדק, מצאצאיו של סנחריב מלך אשור. שמעיה היה נשיא הסנהדרין במאה ה-1 לפנה"ס ואבטליון אב בית הדין בסוף תקופת הזוגות. בנוסף, קבורים ביישוב גם רבי מאיר בן יצחק, אחד מחכמי צרפת והנביא יואל בן פתואל.

הקברים הללו נמצאים פה בחצרות של הבתים הפרטיים. הדיירים המקומיים נחמדים מאד למבקרים, אך חשוב כמובן לשמור על השקט. הישוב השקט עטוף במטעי תאנים, זיתים וגפנים.

בג`ש שלוש כנסיות. המפורסמת שבהן היא כנסיית "מאר בוטרוס" המשמשת את הקהילה היוונית קתולית. זאת נישאת מעל בתי הכפר וצופה אל העמק מעליו מתנשא הר מירון. הכנסייה סגורה, אך ניתן להיכנס לחצרה. בסמוך לכנסיה ולמרגלותיה, חורבותיו של בית כנסת קדום ומפואר, כנראה מתקופת בית שני. ממערב למבנה ניתן לראות עמודי אבן גדולים שחלקם מעוצב בצורת לב, שהיו חלק ממבנה בית הכנסת. מאחורי כנסיית בוטרוס, תמצאו את "העין הכחולה" – מאגר מים שנח בין גבעות נמוכות של אבן גיר וסכר קטן שבנו תושבי הכפר. זהו "עין חלב", מעיין הנובע בקרקעית האגם המשמש כבריכת אגירה עונתית.

אם אתם בעניין של טבע, מומלץ לכם בחום לטייל באזור נחל גוש חלב, המסלול המוליך אליו הוא מכיוון נחל צבעון, אורכו כשישה קילומטרים והוא מתאים גם לילדים. מאחר שלא מדובר במסלול מעגלי, חשוב להשאיר את הרכב בנקודת הסיום של המסלול, סמוך לג`ש. כשתגיעו תתקלו ביער אמיתי, מדובר ביער ברעם הצפוף בעצי אלון, בעיקר אלון מצוי ואלון התולע. אגב, העצים הללו ניצלו מכריתה והשמדה – כמו שקרה לשאר האלונים בצפון הארץ – הודות לבעלת הבית לשעבר, הכנסיה המארונית. לאורך המסלול תתקלו גם בשרידים המרשימים של בית הכנסת העתיק של גוש חלב, שהיה פעיל כאמור במאות 3-6 לספירה.

שנאכל משהו?

אחד היתרונות בג`יש הוא ההיצע הקולינרי. יש הרבה מסעדות טובות עם טעמים ותבלינים שרק הערבים יודעים לעשות. על גג הצימר שלנו, למשל, מייבשת בשמש אמא של כאמיל את פירות הסומק. לאחר מכן יטחנו את הפירות והתבלין הטרי יוסיף את טעמו לאינספור המנות שיש במטבח העשיר.

בגלל שאנחנו קרניבורים, החלטנו לנסות את מסעדת "בית הציד" שבמרכז הכפר. מדובר במסעדת שף, Hunter house (בית הצייד), של השף באשיר סלימאן מכפר ג'יש, שהביאה קונספט וניחוח של בית ציידים בכפר אמריקאי. כישראלים, תמיד כשאנחנו מגיעים לכפר ערבי או דרוזי, אנחנו מחפשים את המסעדה שתגיש את החומוס הכי טוב, או את הארוחה המזרחית עם מגוון הסלטים המיוחדים. "בית הצייד" יוצאת דופן בנוף המסעדות הללו בכפר, והיא מביאה חוויה קרניבורית לחובבי הבשר, ובעיקר אווירה קסומה של בית ציידים אמיתי.

כשהתיישבנו, על השולחן כבר היתה קערה מלאה בבוטנים יחד עם הקליפות. חבר שלי פיצח בוטן והכניס לפה, כשאת הקליפה הניח על השולחן. מלצר שעבר במקום "נזף" בו: "למה אתה לא זורק את הקליפות על הרצפה כמו בנאדם תרבותי?!" צחקנו מיד והבנו את הלך הרוח במקום. החבר'ה רוצים שתרגישו בבית. הזמנו שתי בירות מהחבית והתחלנו לפצח על הרצפה כאילו שאנחנו במגרש כדורגל.

כשהמלצר חזר עם הבירות הוא סיפר לנו שמסעדת בית הצייד משיקה בימים אלו תפריט בשרים פרימיום חדש, ולנתחים המוכרים שנצלים על אש גלויה באסכלה, ומול עיני הסועדים על גריל עצים הולנדי מיוחד, בצורת קונוס מונח על גזעי עץ טבעי ומעליו פלטה בעובי 2 ס"מ והוא מוצב במרכז המסעדה, התווספו גם מנות חדשות, נתחי בשר פרימיום משובחים, סלטים חדשים, ותצוגת בשרים מרהיבה שקורית בסופי שבוע (שישי-שבת), שמציעה לסועד לבחור את הנתחים האהובים עליו בעצמו.

התפריט החדש מציע סלטים חדשים, מנות ביניים ונתחי בשר פרימיום בשיטת צלייה, יישון ועישון מיוחדים. מנות פתיחה: סלט גרגרי נחלים רענן (ג'רג'יר), פלפל אדום, בצל סגול, מעוטר בשומשום ברוטב חמצמץ. (35 ₪); סלט שנקליש: גבינת שנקליש מתובלת, מלפפונים, עגבניות, חסה, ברוטב עגבניות, בעיטור צנוברים. (55 ₪). מנות ביניים: נתחי אסאדו מהמעשנה, מוגשים על גריל אישי בוער בעיטור צ'ימצ'ורי וקונפי שום. (מנה לסועד 40 ₪); (מנה לזוג 80 ₪); מנה לרביעייה (140 ₪); נתח פיקנייה על הספינר עשוי בגריל ההולנדי, (180 גר' 38).

ותשמעו, כבר אכלתי לא מעט בשר בחיים השמנמנים שלי, אבל כזו צורת הגשה, כזה שירות טוב שבתל אביב מזמן שכחו, כאלה טעמים… הרבה זמן לא אכלתי. קודם כל, הצוות נותן לסועדים הרגשה כל כך טובה עד שתשכחו שאתם במסעדה ותחשבו שהחבר'ה מארחים אתכם אצלם בבית. וגושי הבשר, והנדיבות, זה משהו שבאמת לא תשכחו.

לעיקריות תוכלו להזמין נתח ואסיו (חזה תחתון פאלדה), ביישון יבש למשך 20 יום. (מנה זוגית 260 ₪). נתח פילה עגל על העצם מעוטר בשערות אסאדו מעושנות, (350 גר' 230 ₪); נתח פריים ריב אנטריקוט על עצם, מעגלה צעירה מסוג סימנטל שוויצרי, שהתיישן כ- 50 יום. (100 גר' 30 ₪). כל הנתחים מיושנים בשיטת היישון היבש עד 55 ימים, במקרר המוצג בכניסה למסעדה, לאחר מכן הם עולים אחר כבוד לאסכלה וייצלו על אש גלויה בשני מצבים: נתחים מעל 1 ק"ג ייצלו על אש קטנה וממושכת, ונתחים קטנים יותר ייצלו על אש גבוהה. כל המנות העיקריות מגיעות בתוספת אנטי פסטי או צ'יפס.

את הבשר המשובח מלווה יין בוטיק, פרייבט לייבל של המסעדה שיוצר בתהליך ידני ביקב הר זמר בדישון, בליווי היינן ובעל היקב עופר גדסי שאף מגדל כרמים בדישון. כן, החבר'ה פה אשכרה מייצרים יין בשיטה מסורתית מזני ענבים אדומים: בלנד מזני סירה, קברנה סוביניון, מרלו וברברה. ולבנים זניים כמו: ויונייה, ובלנד של רוזה מזני ברברה, מרלו וסירה. היינות האדומים התיישנו בחביות עץ אלון למשך 12 ו – 14 חודשים. מחיר לכוס: 28 ₪; מחיר לבקבוק אדום: 185 ₪; בקבוק אדום רזרב 225 ₪; מחיר לבקבוק לבן 130 ₪.

אבל בסוף, מה שאנחנו זוכרים זאת החוויה: מלבד בשרים משובחים ויין בוטיק, מגישים כאן גם אווירה קסומה ולא שגרתית של בית ציידים כפרי שכאילו נלקח מאגדה אמריקאית ישנה. המסעדה שוכנת במבנה אבן עתיק בכניסה לכפר, תקרת עץ טבעי, כסאות ענקיים מעץ טבעי, את הקירות מעטרים חפצים שונים של צייד אמיתי כמו: ראש של צבי, רובים, כובע צייד, משקפת , מצלמה, עורות, תיק ציידים, ואלמנטים נוספים. ואל תשכחו את קבלת הפנים: על השולחנות מונחות קערות של בוטני אדמה טבעיים שהסועדים מוזמנים להשליך את קליפתם לרצפה, כשהאגדה מספרת שהפעולה הזו הביאה מזל לאנשים.

מסעדת hunter house, (בית הצייד), בכניסה לכפר גי'ש (גוש חלב), ליד בניין המועצה, פתוח: א'-שבת: 12:00-23:00; טל': 04-8722708.

חזרנו לצימר שבעים ועייפים, מלאים בחוויות שהיום הזה סיפק לנו. כל אחד נכנס לחדר השינה שלו וקרס עד הבוקר.

למחרת בבוקר, כאמיל שלח הודעה: "בוקר טוב. באיזה שעה תרצו את ארוחת הבוקר?" איזה ארוחת בוקר בראש שלו, חשבתי לעצמי, הטעם של הבשר מאתמול עדיין אצלי בפה. יצאנו להליכה בכפר, כזאת שתפתח לנו את התיאבון. למרות החום של אוגוסט ששורר במדינה, כאן על ההר יש קצת יותר אוויר וקצת פחות לחות, ככה שהקיץ כאן יותר נסבל. כשסיימנו את הטיול שלנו כאמיל הגיע לצימר עם ארוחת בוקר שלא תקבלו באף מלון: צלחת גבינות מיוחדות, פיתות עם זעתר, פוקאצ'ות שיצאו הרגע מהתנור, חביתות רגילות וחביתות ירק, פלטת ירקות ומלא צלוחיות קטנות עם דברים טעימים. ארוחת בוקר איכותית, טרייה וטעימה מאוד, קצת ערבית וקצת קוסמופוליטית. ארוחה כזאת שגורמת לך לרצות ולהתעורר

בצימר הזה מדי יום. ואם אתם מגיעים יחד שתי משפחות, 8 אנשים, הצימר הזה, שעולה באמצע השבוע 700 שקלים ללילה (בסופ"ש 800) הוא אחד המשתלמים שיש.

ואני? אני קיבלתי 24 שעות עם חבר טוב שבקושי פוגשים, הרבה ידע חדש על אזור מהמם ביופיו, ועוד איזה קילו שהתווסף לי למשקל.

הגעתם לאזור ומחפשים צימר או מדריך? כאמיל הוא האיש:052-6060526

אחר ניסיונות איתור בעל זכויות היוצרים של התמונות ו/או הסרטון שפורסמו והופצו ברבים באתרנו, בעל הזכויות בהם אינו ידוע ועל כן לא ניתן כל קרדיט בצידם. בעל הזכויות במדיה הנ"ל רשאי לפנות למערכת להוספת קרדיט ו/או לבקש כי הפרסום יוסר.

כתבות נוספות שיכולות לעניין אותך

רוצים להישאר מעודכנים אחר כל הידיעות החמות הצטרפו לקבוצת הווטסאפ של goitem

דילוג לתוכן