אורה דודה של בר קופרשטיין:מהשבעה באוקטובר למשפחה שלנו אין יום ואין לילה

אמש בכיכר החטופים אורה הדודה של בר קופרשטיין נשאה נאום מרגש בזו הלשון:

"ערב טוב, שמי אורה. אני הדודה של בר קופרשטיין שכבר 211 ימים נמצא בשבי של הטרוריסטים הנאצים. רחוק מאיתנו, רחוק מהמשפחה, רחוק מהאוהבים שלו. מהשבעה באוקטובר למשפחה שלנו אין יום ואין לילה.

מאז אותו יום ארור אין בליבנו שמחה, לא ביום ולא בלילה. יש רק פחד, חרדה וחוסר ודאות נהיו חלק בלתי נפרד מחיינו והשתלטו על כל חלקה בליבנו. קשה לנשום, קשה לתפקד. עכשיו אנחנו פה אבל לא מוותרים. מנסים לזעוק את זעקתם של יקירנו שנרקבים בעזה ומחשיכים.

התקווה שבר בחיים ושורד היא הדבר היחיד שמחזיק אותנו בימים אלה. בר ילד חזק, הוא עבר הרבה בחיים שלו ואני מתפללת ומקווה שהוא יחזיק מעמד מהסיוט הנורא הזה. אני בטוחה שהוא יצליח, שהכוח של סבא שלו, של בר, עבר אליו. כי בר הוא נכדו של אבא שלי מיכאל קופרשטיין ניצול ושורד שואה שהצליח להימלט מהנאצים כנגד כל הסיכויים ולשרוד את התופת, ולהקים בית בארץ ישראל.

אני רוצה להגיד לכם שהצער על חטיפתו של נכדו בר קשה מנשוא; עבורו ועבור משפחתו וזה מחזיר אותו לימים חשוכים של מלחמת העולם השנייה. הוא מחזיר למציאות מחדש את כל הסיוטים הכי גדולים שלו, סיוטים שתמיד אמרנו עליהם 'לעולם לא עוד'. ומחר אנחנו נציין את ערב יום השואה כדי לזכור ולא לשכוח. כל אזרח במדינת ישראל צריך לדעת ולהבין שלעולם לא עוד הוא עכשיו (קריאות בקהל: עכשיו, עכשיו).

כי הילדים שלנו, מיטב בנינו, בנותינו, אנשים יפים ואמיצים בתחילת החיים, אמצע החיים, חטופים בשנת 2024 על ידי נאצים. טרוריסטים בני בליעל. איך אפשר להאמין לזוועה הזאת? אני מדברת ולא מאמינה. בבקשה אם מישהו שומע, ובאמת מקשיב לי ולכל המשפחות שעוברות את הסיוט המתמשך הזה, אל תשכחו את אהובינו. אל תיתנו להיסטוריה לחזור על עצמה. אנחנו לא מסוגלים לשאת את זה יותר. אנחנו כל יום שומעים עדויות חדשות על מה שעובר עליהם שם ונחרדים ויודעים שאין להם זמן. אנחנו לא ניתן שגורלם יהיה כשל רון ארד. אני רוצה שהאחיין שלי יהיה בבית עם המשפחה שלו, עם החברים שלו – עושה מה שכל ילד אחר בגילו עושה, יוצא לבלות עם חברים, חווה חוויות, טס לטייל בעולם, חופשי.

דעו לכם, כל מי ששומע אותי, אנחנו לא נוותר. אנחנו לא נוותר עליהם. אנחנו נילחם בכל כוחנו כדי לוודא שאתם שיושבים שם למעלה בכיסא ההחלטות, תעשו את כל ההחלטות הנכונות והכול כדי להחזיר את בר ואת כל החטופים היקרים שלנו הביתה. גם אם נדרשים ויתורים כואבים, עליכם לעשות את זה למעננו

ומכם, קהל נכבד, אחיי ואחיותיי, אני מבקשת אל תשכחו אותם. המשיכו והצטרפו למען אלה שאינם יכולים לזעוק, הילחמו עבורם, השמיעו את קולם. בר, אהוב שלנו, אנחנו לא ננוח עד שאתה וכל החטופים יחזרו. תודה לכם".